שלוש אותיות בחוזה קובעות מי מנהל את ההובלה שלכם, מי בוחר את הספקים, ומי רואה את החשבוניות. רוב היצואנים בוחרים אותן מתוך הרגל. זו טעות יקרה.
CIF: הספק שולט עד הנמל
ב-CIF המוכר משלם על ההובלה והביטוח עד נמל היעד, אבל הוא גם בוחר את השילוח, ומגלגל את העלות עליכם עם מרווח. ומרגע שהמכולה נוגעת בארה״ב, הכול עליכם: שחרור, נמל, השהיות. השילוב הגרוע ביותר, שילמתם יותר, ואין לכם שליטה.
DDP: נוח, יקר ועיוור
ב-DDP המוכר מטפל בהכול עד הדלת. נשמע מצוין, עד שמבינים ששילמתם על שרשרת שלמה שמעולם לא ראיתם את התמחור שלה, ושאין לכם מושג אם המכס סווג נכון על שמכם.
FOB: אתם שולטים מהאונייה והלאה
ב-FOB הספק מעמיס על האונייה, ומשם, ההובלה שלכם: הפורוורדר שלכם, העמיל שלכם, המחסן שלכם, החשבוניות שלכם. זה התנאי שאנחנו ממליצים עליו כמעט תמיד, כי שליטה היא הדרך היחידה לדעת כמה באמת עולה לכם השוק האמריקאי.
השורה התחתונה
אם אתם מוכרים היום CIF או קונים DDP, שלחו לנו את החשבוניות האחרונות. בדיקת עלות נחיתה אחת מגלה בדיוק כמה ההרגל הזה עולה לכם.